היום שלי התחיל בטוב בסך הכל.
התעוררתי מוקדם, לפני שהשעון המעורר צלצל, כך שאפילו היה לי זמן לאונן במקלחת עם הראש של הדוש, כמו שאני אוהבת, ואחרי שגמרתי פעמיים ברצף ובאתי על סיפוקי, התחלתי להתארגן לעוד יום עבודה מספק, בתור שותפה בכירה במשרד אדריכלים.
אחרי ששיחקתי לעצמי בפטמות, העמסתי את השדיים הגדולים שלי אל תוך חזיית תחרה ורודה ואת הכוס הבשרני שלי דחסתי לתוך גרביונים דקים וחצי שקופים בצבע שחור.
כפתרתי חולצה לבנה וצמודה והשתחלתי לתוך חצאית עור הדוקה באורך הברך.
עקבים דקים וגבוהים, איפור קל, פן וזהו – אני מוכנה!
זה הולך להיות יום חמישי נפלא, שיפתח סוף שבוע נפלא, חשבתי לעצמי בציפיה, בעודי מציצה החוצה על היום השמשי והיפה שחשבתי שממתין לי.
טעות. טעות מרה.
התוכניות שלי החלו להשתבש כשהאוטו סירב להתניע, ונאלצתי להזמין שירותי גרירה.
לא הצלחתי לתפוס מונית ובסוף נאלצתי לנסוע בפאקינג אוטובוס אל המשרד.
איחרתי לפגישה עם לקוח חשוב והמחשוף שלי לא נחלץ הפעם לעזרתי.
איבדנו את העסקה.
סיימתי את יום העבודה כשכבר החשיך בחוץ וידעתי שרק כשאגיע הביתה אוכל להרגע.
אבל גשם זלעפות קידם את פניי כשיצאתי מהמשרד ונזכרתי שהרכב שלי בעצם במוסך ואני שוב צריכה למצוא דרך יצירתית להגיע הביתה.
שוב לא תפסתי אף מונית (איפה הם כשצריכים אותם, לעזאזל?!) ושוב נאלצתי ללכת ברגל עד שהגעתי לתחנה המרכזית.
הגעתי אל חדר המדרגות של הבניין שלי והופתעתי לגלות הפסקת חשמל אזורית.
המעלית היתה מנוטרלת, כמובן, ולי לא נותר אלא לטפס ברגל 9 קומות שלמות, עד שאגיע לדירת הפנטהאוס שלי.
נהדר. כך מצאתי את עצמי, עצבנית, מקללת ורטובה עד לשד עצמותיי מטפסת במדרגות ומנסה לא להחליק כשהפנס של הסמארטפון מאיר רק בקושי את דרכי.
לא נורא.
סופסוף הגעתי אל הדירה שלי בקומה האחרונה, מתנשפת כולי והחולצה הדקה והרטובה נצמדת בצורה מרגיזה אל החזה שלי.
התחלתי לפשפש בתיק היד שלי בחיפוש אחר צרור המפתחות אך בעודי פותחת את הדלת, פתאום הרגשתי יד ענקית ומחוספסת מכסה את פי וחפץ קר וחד נצמד אל העורף שלי.
חשבתי שאני מתה.
"סתמי ת'פה או שאני חותך אותך" קול עמוק ומאיים נשף באוזני ודחף אותי באגרסיביות לתוך הדירה שלי.
בחיים שלי לא פחדתי ככה. ממש רעדו לי הביציות.
הוא הריח מזיעה גברית וסיגריות כששאל "את תהיי בשקט, זונה?"
הנהנתי בשתיקה, רועדת מהקור ומפחד."בבקשה…
יש לי כסף…
אתה יכול לקחת את הארנק שלי, קח גם את הלפטופ והטלוויזיה מצדי" ניסיתי לפייס את הפורץ האלים ולשחד אותו כדי שיניח לי לנפשי.
אבל זה לא עניין אותו.
הוא הדביק אותי אל קיר פינת האוכל והחל לקרוע ממני את החולצה.
"לא… בבקשה…
אתה לא חייב לעשות את זה" התחננתי.
הוא הניח יד כבדה על הראש שלי והצמיד אותי לרצפה, ממהר לשלוף את החגורה ממכנסיו.
הוא קשר את ידיי מאחורי הגב עם החגורה שלו ואני הרגשתי את הדופק שלי ממריא.
תוך שניה זרג ענק וכהה נצמד לאפי.
לא נשמתי.
"קדימה זונה, את מכירה את ההמשך" הוא סינן והצמיד לי את הזין לשפתיים.
לא נותרה לי ברירה אז נתתי לו להכנס לפי.
התחלתי לסגור עליו את השיניים, אבל סטירה מצלצלת שטחה אותי לשטיח. "חתיכת זונה" הוא צועק ומחטיף לי עוד אחת.
"שלא תעזי לנסות את זה שוב" הוא אומר ומתחיל לזיין לי את הפה.
הראש שלי כל כך צמוד לאזור החלציים שלו שאין לי לאן לברוח.
אני יודעת שאם אנסה שוב לנשוך אותו זה יגמר רע אז אני מחליטה לשתף פעולה.
הוא בועל לי את הלוע ואני מרגישה על סף חנק.
דמעות ממלאות את עיני בזמן שהוא גונח בהנאה בתוך פי.
הרוק שלי נוטף על הצוואר שלי ואני נגעלת מעצמי.
הזין שלו הולך ומתקשה לי בתוך הפה, גדל משניה לשניה ואני כבר רואה כוכבים על סף איבוד הכרה.
"למה אתה עושה את זה? מה אתה רוצה??!" אני מתחננת אליו שיגלה הבנה וירחם עליי.
"אני עושה את זה כי את חתיכת זונה מזדיינת ואני רוצה שתקבלי זין".
הוא יורק עליי וגורר אותי מהשערות אל הספה.
אני נחבטת בשולחן הקפה ובוכה.
הוא מתעלם מהיללות האומללות שלי אבל עוצר באמצע הדרך, ובמקום להמשיך אל הספה מצמיד אותי לשולחן הקפה – כשפניי לחוצות אל משטח הזכוכית הקרה, מפשיל את חצאית העור שלי וקורע את החוטיני מעליי.
אני מתחננת אליו שיעצור אבל הוא מתעלם ודוחף אצבעות גסות אל תוך הנרתיק שלי.
זה כואב לי ואני צווחת.
הוא ממהר לכסות בידו השניה את פי כדי שהשכנים לא ישמעו.
הוא מפסק את רגליי כנגד שולחן הקפה, מצמיד את הראש שלי חזק למשטח ובתנועה חדה ואלימה חודר לתחת שלי.
הצעקה שלי נותרת אילמת בגלל היד הגסה שצמודה לי לשפתיים.
אני על סף הקאה כשהוא מתחיל לבעול אותי בקצב הולך וגובר ואני כואבת ובוכה.
הזין שלו גדול וקשה והוא לא מגלה רחמים.
ככה, בלי חומר סיכה אני לא רגילה.
הוא דורש ממני לגנוח ואני לא מוכנה אז הוא צובט לי בפיטמה.
כל כך חזק שאני עוד שניה מתעלפת על שולחן הקפה.
באותו הרגע כבר לא הרגשתי דבר.
הרגשתי איך הנפש יוצאת לי מתוך הגוף וצופה במתרחש מהצד.
ראיתי גבר זר שנצמד אליי בזמן שאני דבוקה לשולחן הקפה בסלון הפנטהאוס שלי, והידיים שלי קשורות מאחורי הגב עם חגורת עור עבה, כולי חסרת אונים ויכולת תזוזה בזמן שהוא טוחן לי את התחת, ואז עובר לכוס שלי, מפמפם אותי באלימות, אונס אותי.
ובבת אחת מהמקום הזה של תחושת החוסר שליטה המוחלטת, יכולתי לחוש איך רעידות קטנות ומוכרות מתחילות להתפשט לי בכל הגוף.
רטט קל בתחילה ואז גלים גלים שמתפשטים לי מהדגדגן החוצה, עם מיצים חמים שזולגים מתוכי.
הדמעות שלי התחלפו בנשימות כבדות ואנקות עונג והאורגזמה החלה להתנפץ על גופי.
"אני גומרת… גומרת… גומרת!!!!"
צווחתי והגעתי לשיא, מתפרקת לגורמים באמצע הסלון שלי.
הוא שלף את עצמו בזריזות, הפך אותי ומילא לי את הפה בשפיך שלו.
נותרתי שם מתנשפת ומזיעה, מנסה לעבד את כל מה שקרה.
פתאום אני מרגישה את החגורה שכבלה את זרועותיי מאחורי גבי משתחררת ודמות כהה וגדולה מתנשאת מעליי, מטילה צל גדול על הרצפה.
האור בסלון נדלק ואני רואה אותו, את הפורץ שבעל אותי באכזריות, עומד מולי בבגדיו.
"היי, את בסדר?" הוא שואל ומושיט לי מגבת נקיה.
אני מנידה בראשי באיטיות ולוקחת מידו את המגבת בהכרת תודה.
"צריך… אממ… להסדיר תשלום"
הוא אומר לי במבוכה, ופתאום הוא נראה הרבה פחות מאיים בתאורה מלאה.
"מעטפה חומה, על השיש במטבח" אני ממלמלת בכוחות אחרונים.
הוא מחייך חיוך רחב ומאחל לי:"שיהיה לך המשך סוף שבוע מקסים!"
כנראה שזה הולך להיות סוף שבוע נפלא למרות הכל, חשבתי לעצמי.
