פגישת מחזור – חלק א'

לפעמים קשה שלא לתהות אם אתה מדמיין דברים או שמה שחווית באמת קרה במציאות.
בדיוק את זה חשבתי לעצמי כשקיבלתי הודעת SMS מסתורית מבחורה שלא דיברתי איתה כבר יותר מעשור.

קראו לה עדי ולמדנו פעם ביחד.

בהודעה היא ציינה שיש פגישת מחזור שמתוכננת לכל האנשים מהשכבה שלנו בתיכון בקרוב.

עניתי לה בנימוס אבל לא ידעתי מה הסטטוס הזוגי שלה, אז החלטתי לשמור על נימה ידידותית ולא יותר מזה.

אבל אז היא רשמה לי "תקשיב אני ממש אשמח לראות אותך. בוא!".

האמת? בדיוק בגלל זה שקלתי לא להגיע.

מדובר בבחורה שהיתה הידידה הכי הטובה שלי בתיכון.

היינו ממש קרובים ואני תמיד רציתי אותה.

אבל היא היתה בעניין של אחרים תמיד.

כשהיא יצאה עם בחור בשם מוטי ממש התבאסתי בשבילה. הגיע לה מישהו טוב יותר ממנו. 

עדי התפרקה לי על הכתף כשהיא הבינה שמוטי בסך הכל רצה לדפוק ולזרוק אותה, ולא מעבר לזה.

הייתי לצידה גם כשאבא שלה נפטר.

גם בלילה ההוא, בנשף הסיום של התיכון הייתי שם עבורה.

באותה תקופה היא היתה פנויה. זה לא קרה הרבה אבל הפעם ניצלתי את ההזדמנות והצעתי שנלך לנשף ביח.

היא סירבה ואמרה שהיא לא מתכננת בכלל ללכת.

"די נו, את חייבת" אמרתי.

אז היא באה, במלוא הדרה.

כמו שהיא היתה יפה באותו הערב, ככה היא היתה קרירה אליי ואני כבר הבנתי את הרמז.

יצאתי החוצה מהמסיבה כשפתאום הרגשתי יד קטנה על זרועי.

עדי צצה מולי, מדיפה אדים של אלכוהול.

"הייייי" היא אמרה כולה צוהלת ושיכורה.

"התכוונת להשאיר אותי פה לבד?" היא עשתה פרצוף נעלב.

"לא אמממ מה מה פתאום…" עניתי נבוך, כולי מגמגם.

"תראה, שנינו פה לבד הערב, אז למה שלא נפיק מזה את המרב?" היא שאלה וגררה אותי אל השיחים שמאחורי האודיטוריום.

עדי החלה לפתוח את כפתוריי המכנס שלי ושלחה יד לתוך התחתונים שלי.

עמד לי כמו טיל אבל הייתי מבולבל.

"מממ.. מה את עושה?" שאלתי המום.

עדי קלטה שאני מתקשה לעקוב אחר כוונתה והוסיפה:

"הגיע הזמן שנדאג אחד לשניה לא רק בתור חברים…"

לזה לא ציפיתי האמת. 

עדי היתה בחורה ממש סקסית והערב במיוחד.

ועכשיו היא היתה פנויה וחרמנית. איך יכולתי לסרב?

מליון פעם דמיינתי איך אני מפרק לה את התחת כשהבאתי לעצמי ביד אבל לא יכולתי לנצל ככה את המצב שלה.

"תראי, את שתויה והכל ואני לא מסוגל לעשות לך את זה…

למרות שאין לך מושג כמה הייתי רוצה" התוודיתי וקיוויתי שמחר היא תשכח את הכל.

"אז למה לא?!" עדי שאלה אותי מבולבלת והתחילה להתעצבן.

"כי אני מאוהב בך, עדי" – אמרתי בבת אחת ומיד התחרטתי על זה.
למרות שהיא היתה שיכורה היא בבת אחת נעצרה.

"חבל שלא יכלת להתאפק והחלטת להרוס לשנינו"

היא אמרה כולה עצבנית, והתרחקה ממני במהירות.

זו היתה הפעם האחרונה שראיתי את עדי ופתאום הודעת הסמס הזו שלה עם ההזמנה להפגש בפגישת המחזור של השכבה.

למה לא יכולתי להתעלם?! שאלתי את עצמי מבולבל ומתוסכל.

עברו כמה ימים והגיע ערב פגישת המחזור.

עדיין לא החלטתי אם אני בכלל מתכנן להגיע.
אבל בסוף לא הצלחתי להתאפק.

האירוע תוכנן להתקיים באיזה לופט בדרום תל אביב.
כשהגעתי יכולתי לשמוע צלילים של מוסיקה בוקעים מגג הבניין אבל לא ראיתי שם אף אחד.

עליתי במעלית ודפקתי בדלת של הלופט. את הדלת פתחה שונית לוי.

השנים עשו לשונית רק טוב בזה לא היה לי ספק.

פעם היא היתה ילדת הכאפות של השכבה, זו שתמיד החרימו, אבל היום היא פצצה שאי אפשר להתעלם ממנה, ובטח לא להחרים.

היה לשונית חזה מלא ויפה, שהיה נתון בחזיית תחרה שבצבצה בשובבות מהמחשוף הנדיב שלה.

כאילו מתוך אינסטינקט, הצצתי בחטף לכיוון האצבע שלה ושמתי לב שאין עליה טבעת נישואין.

שונית קלטה לאן העיניים שלי מטיילות ולהפתעתי היא הגיבה בחיוך שובב.

כנראה היא רגילה לגברים שבוהים לה בשדיים ומריירים.

היא חייכה והזמינה אותי פנימה.

"רגע, אף אחד חוץ ממני עוד לא הגיע?!"

שאלתי אחרי שסקרתי את הלופט והבנתי שזה רק שונית ואני שם לבד.

"גם לא יגיע" היא ענתה מבלי להתבלבל.

"מה? לא הבנתי… את מוכנה להסביר לי מה קורה פה?!" אמרתי לה מבוהל קלות.

"תירגע, שונית התחילה לצחוק.

תתיישב רגע אני מייד מסבירה".

הסיטואציה הרגישה לי תלושה משהו.

איפה כולם? איזו מין פגישת מחזור זו? מה קורה עם עדי ומה שונית רוצה ממני?

"טוב, אז אתה בטח תוהה מה קורה עם עדי נכון?"

בלעתי רוק והנהנתי באיטיות.

"מתי לאחרונה דיברתם?" שונית שאלה ואני התחלתי לאבד את הסובלנות.

"חוץ מההודעה לגבי הפגישת מחזור הזו? לא דיברנו.

שנים. אנחנו לא בקשר מאז נשף הסיום של התיכון האמת" הודיתי.

"רגע אז לא ידעת שהיא נשארה רווקה בגלל שהיתה דלוקה עליך מאז התיכון במשך

שנים?" שונית שאלה.

לקח לי כמה שניות לקלוט את מה שהיא שואלת ואז ההלם היכה בי. מה?!

לא הצלחתי להוציא צליל מהפה מרוב שוק מהגילוי החדש והמסעיר הזה.

"עדי ואני מאוד התקרבנו אחת לשניה מאז שהיה לכם את הקטע המוזר בסוף נשף הסיום. כן, היא סיפרה לי.

מסתבר שהשארת רושם עז יותר ממה שחשבת…

השאלה היא לאן נעלמת ולמה? ידעת ששברת לעדי את הלב?" עם כל שאלה

ששונית שאלה, היא השאירה אותי ללא מילים.

לא ידעתי איך להגיב.

כל הסיטואציה הרגישה לי פתאום הזויה ומוגזמת, ובעיקר – לא ממש הוגנת.

זו היא שלא רצתה אותי.

זו היא שהתחתנה.

האם היא התגרשה בגלל שעדיין אהבה אותי? איך בדיוק זו אשמתי? למה היא לא

באה אליי וסיפרה לי את כל זה?

כשהצלחתי להתאושש מההלם הראשוני התחלתי להתעצבן קצת.

שונית פתחה את הפה, כנראה כדי לשגר לחלל החדר עוד שאלה שאין לי תשובה

עליה אבל הרמתי את כף ידי באויר ועצרתי אותה.

"שמעי שונית, אני לא יודעת למה אני כאן ולמה את כאן.

אבל נראה לי שכל זה קורה קצת באיחור ומחוץ להקשר.

את לא יכולה להזמין אותי ללופט בדרום תל אביב כי לנאום לי נאום על משהו

שקרה לפני עשור ושאין לי שום יכולת לתקן.

חבל שאת תוקפת אותי ככה על משהו שהוא אפילו לא באשמתי, שלא לומר – מעולם

לא היה בשליטתי.

תהני ממסיבת המחזור המשונה שלכן…"

אמרתי בעצבים, והתרוממתי כדי לצאת משם.

ואז קלטתי אותה. היא עמדה בכניסה ללופט.

בשיער ברונטי חלק ועיניים כחולות יפהפיות.

היא כמעט ולא השתנתה, אולי רק הבשילה. הישבן החצוף שלה, השדיים היפים – הכל היה שם עדיין וגם הרגשות שלי.

פתאום הצטערתי שבאתי בכלל.

היא היתה כל כך יפה וסקסית וכל כך מולי.

עדי התחילה לדמוע ולי היה צורך לעטוף אותה בזרועותיי ולנשק את השפתיים

החושניות שלה.

אבל היתה לה טבעת על האצבע ואני הייתי מבולבל.

המשך יבוא…