אשתי ואני גרים בבני ברק, על גבול רמת גן ובשכנות אליי מתגוררת משפחה של
חרדים, אבל מודרניים כאלה, לא מהדוסים המבאסים.
לאמא קוראים שלומית, והיא מתוקה אמיתית.
בת ישראל טובה וחטובה, אבל מלאה בכל המקומות הנכונים ולמרות שהיא
מתלבשת צנוע, נראית תמיד רבת חסד ונשית.
על זה נאמר לא זה מכבר: "שומו שדיים". אשתי קלטה אותי מתעניין אבל לא
התרגשה מזה מדי.
היא יודעת ששמרתי לה אמונים עד היום.
יום אחד שלומית הציעה לשמש בתור מזכירת ועד הבית של הבניין.
מאז אותו היום כל ההתכנסויות של דיירי הבניין היו אצלם בדירה.
נשבר הקרח.
כל הבניין ידע שהסיבה שיש כל כך הרבה אסיפות ועד זה כי כל הגברים בבניין
רוצים להציץ בשלומית והנשים חמות על בעלה, שלמרות שהיה דוס ידע להלך קסם
על נשים, גם מבלי להסתכל להן בעיניים.
ערב אחד אשתי ואנוכי הוזמנו אל דירתם לטובת הדלקת נרות לכבוד החנוכה.
אשתי כל הזמן הגניבה מבטים אל בעלה של שלומית, חשבה שאני לא מבחין, בזמן
ששלומית, אשת חיל שכמותה, פטפטה איתי על ענייני דיומא.
השמלה השחורה שלבשה אמנם היתה ארוכת שרוול אבל החזה המלא שלה בלט
לראווה מבעדה, והפטמות הזדקרו אל על – כנראה מתוך יראת שמיים אמיתית.
סיפרתי לשלומית שאני מורה בישיבה ומדי פעם חוטא בעבודות נפחות, בסדנא
הקטנה שאני שוכר ברחוב יפת.
ביום שלישי, פעמיים כי טוב, זכיתי לביקור פתע בסדנא שלי משלומית טובת
המראה.
שלומית הביעה עניין ביצירות שלי וביקשה שאכין עבורה איזה חפץ נוי.
הבקשה החמיאה לי והיא עמדה וצפתה בי עובד, מניחה יד על הצוואר שלה ומלטפת
לעצמה את החזה מבלי משים.
פתאום חשתי צורך בלתי מוסבר להרביץ בה תורה.
פתאום, כאילו היא נזכרה במשהו, שלומית מיהרה החוצה.
היא חזרה ביום המחרת, נודפת ניחוח משכר.
כשראתה את חנוכיית המתכת שהכנתי למענה בעבודת יד, התרוננה.
היא רצתה לשלם לי אבל סירבתי וביקשתי רק שתגלה לי באיזה בושם היא
משתמשת כדי שאוכל לקנות מתנה ליום ההולדת של אשתי.
שלומית סירבה ואמרה שהיא רוצה שאריח את הניחוח הזה רק עליה.
לא האמנתי למשמע אוזניי ולזקפה שהלכה והתהוותה במכנסיי.
מאחר ולא הייתי מוכן לגבות תשלום משלומית עבור החנוכייה, היא הציעה לסייע לי
לסדר קצת את הסדנא ואני שמחתי.
חלפו דקות אחדות שבמהלכן שלומית מירקה את הרהיטים בחלל העבודה הצר שלי,
כשהיא כורעת על ברכיה, ופתאום נשר ממנה כיסוי הראש שלה.
להפתעתי נגלה לעיניי שיער מתולתל ארוך ושופע, בצבע דבש.
שלומית נבהלה וביקשה שאעזור לה להתכסות במהירות.
התקרבתי אליה ולחשתי באוזנה "שיער באישה ערווה?" שלומית נאנקה בשקט,
מופתעת אך גם מגורה.
חיבקתי אותה מאחור והיא עדיין לא התבוננה בי, אבל יכולתי לחוש מבעד לשמלתה
הצנועה את פטמותיה המזדקרות.
"אישי נסע להשתטח על קברי צדיקים במירון ויחזור רק מחרותיים…" היא לחשה.
זה היה האות היחיד לו נזדקקתי.
שלחתי יד מהוססת אל שיערה השופע של שלומית השופעת, והתחלתי ללטף אותו,
יורד לאט לאט למקומות אסורים יותר.
אחזתי בכפות ידיים את שדיה המתוקים והענוגים, ובירכתי את בורא הפרי.
התכופפתי לעברה, משיל את נעליה מעל רגליה. הן היו נתונות בגרב ניילון דקה
וכהה.
פשטתי את הגרביון מעליה ורכנתי על הרצפה למרגלותיה.
למרבה הפתעתי, שלומית הפתיינית לא לבשה תחתונים מתחת לגרביון.
מיהרתי להעביר לשון במעלה שוקיה, מטפס אל ירכיה החלקות ואז הגעתי להר
הבית שלה – המשולש הקטן והשחרחר של ערוותה.
אשתי לא מטופחת במיוחד באזור הזה ומרשה לשיערה המקורזל לצמוח פרא.
אך שלומית – כיאה לדוסית המודרנית שהיא, הקפידה לטפח את משולש הגבולות
שלה ואני הרגשתי איך הוא מזמין את הלשון שלי להתנחל בתוכו.
כשהחדרתי את לשוני לערוותה, שלומית שיחררה אנחה רמה.
הרגשתי איך הזקפה עומדת להתפקע מבעד למכנסי אז החזקתי את תאוותי בידי
ובידי השניה, תפסתי בעכוזה של שלומית.
התחלתי לענג אותה, יונק מדבש שפתי הפות שלה, נכנס למערת המכפלה שביניהן
ועולה להר הבית הקטן שחילונים קוראים לו דגדגן.
שלומית החלה לרעוד לי על הלשון ואני ידעתי שהאביונה שלה עומדת להגיע.
"לא… עצור, אני אשת איש…."
היא ניסתה למלמל מבעד לגלי העונג ששטפו אותה, אבל לא הצליחה להתאפק
וגמרה בשיר מזמור.
"זה לא כשר…" שלומית נאנחה והתנשפה – ספק מסופקת ספק מבוישת.
"אני לא מאמינה שהכשלתי אותך ככה" היא התוודתה.
ואז סיפרתי לה שזו לא ממש הפעם הראשונה שאני מרשה לעצמי למעוד ככה.
לרגע נראה כי הוקל לה לשלומית, לדעת שלא היא זו שהסיתה אותי לדבר חטא.
מאחורי הסדנא שלי היה לי חדרון קטן ובו מיטת יחיד ומקלחת.
לפעמים כשאשתי היתה בנידה הייתי נשאר לישון בסדנא ומאונן שם על סרטים
כחולים של שיקסע מהגולה.
אבל היום לא רציתי להשאר עם חצי תאוותי בידי.
רציתי לדעת את שלומית מלפנים ומאחור.
לקחתי אותה למקלחון הקטן בחדר האחורי, והנחתי לה להיטהר תחת המים
החמימים.
ככשלומית יצאה רטובה מהמקלחת השכבתי אותה עירומה על מיטת היחיד שלי
והתחלתי ליבש את גופה בלשוני, גומע את טיפות המים שזרמו מפטמותיה התפוחות
במורד ביטנה החלקה.
את ערוותה לא הצלחתי לייבש בלשוני, וככל שניסיתי – כך הלכה והפכה לחה יותר.
"ממש נס פח השמן" חייכתי ומלמלתי.
שלומית החסודה, צדיקה מאין כמוה, החליטה שהגיע זמנה לגמול לי על חסדי, ואחזה
באיבר מיני בידיה.
היא קירבה אותו אל פיה, מלמלה ברכה קצרה ואז בלעה אותו בשקיקה.
עינגנו זה את זו בתנוחת 69, ואני תהיתי ביני לבין עצמי מה פירוש המספר
בגימטריה והאם פירושו גן עדן או גיהינום.
כשליקקתי את ערוותה של שלומית והגעתי לנקב התחתון שלה היא החלה להתפתל
ולהתעוות לכל עבר.
ידעתי שהשיא הבא שלה הולך וקרב וכך המשכתי בדבקות ואדיקות עד שההתפרצות
שלה בוא הגיעה.
"בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה, וּבָרָא בוֹ נְקָבִים
נְקָבִים , חֲלוּלִים חֲלוּלִים…" שלומית בירכה אחרי שגמרה.
כנראה עוררתי עליה את זימתה כי שלומית גמרה אומר להגמיר אותי, ושיפדה את
הנקב הראשי של מבושיה על זקפתי.
שלומית נעה הלוך וחזור על איברי הנוקשה בזמן שאני מעסה נמרצות את שדיה
ומתפלל לבורא עולם "כן ירבו חטאים מסוג זה".
פתאום שלומית נעצרה התרוממה מעליי והודיעה: "אי אפשר, להמשיך ככה.
עוד נהפוך את מצוות פרו ורבו לחטא אם אשא ברחמי את ילדך".
נבהלתי לרגע וניסיתי לשקול את המשך צעדינו.
אבל שלומית הצדיקה, חסכה ממני את ההתלבטות והכריזה: אם כבר פריצות – אז עד
הסוף".
כך היא אמרה, ואז סובבה את עכוזה לעומתי, מזמנת אותי לעשות בה מעשה סדום.
מיהרתי לבעול את שלומית בעוצמה ובנחישות, כבקשתה.
הרבצתי בה תורה וגמרא בנחישות, מטיל את עצמי אחורה וקדימה כמו בזמן מעשה
תפילה בבית הכנסת.
התחלתי לעסות את הדגדגן של שלומית בידי בזמן שאיברי מחלל אותה מאחור,
והרגשתי שביאת המשיח קרובה מתמיד.
כעבור דקות בלבד, זירמתי התפרצה בתוך הנקב האחורי שלה ושינינו גמרנו ביחד
בשיר מזמור.
