"גברתי, סליחה… את מוכנה להחליף איתי מושבים?"
שאלתי והמתנתי שדנה תרים את מבטה ותחטוף את ההלם של החיים שלה.
– 24 שעות לפני כן –
נחתתי וצעדתי לתוך אולם הטיסות הנכנסות.
התרגשות בלתי נשלטת בעבעה לי בבטן.
אני סוף סוף כאן.
בניו יורק.
אם מישהו היה אומר לי חודשיים קודם שאני אעמוד כאן, בשדה התעופה הכי עמוס
בעולם, בשביל מישהי שרק הכרתי לפני פחות מחודש ומעולם לא פגשתי פנים אל
פנים, הייתי שולחת אותו להסתכלות פסיכיאטרית.
אבל הנה אני כאן – בצד השני של הכדור, מחכה לה.
שפיות היא מושג נזיל, חשבתי לעצמי, בעודי מפלסת את דרכי דרך התור הארוך
לביקורת הדרכונים.
בדיוק ברגע בו יצאתי משרוול המטוס והדלקתי את הנייד שלי, נכנסה הודעה מהאישה שעבורה עשיתי את הדרך לכאן:
"התגעגעתי אליך, יפה שלי" – קראתי את מילותיה והרגשתי איך הלב שלי מפרפר
לי בחזה מהתרגשות.
"גם אני, אהובה אחת" עניתי לה ורעד של ציפייה עבר בי.
אם היא רק היתה יודעת…
"חשבתי עליך כל הלילה, מתוקה אחת"
היא סימסה לי ותיבלה את ההודעה באימוג'י עם חציל, הסמל התקני הבין לאומי ל…
נו, אתם יודעים. צחקקתי משועשעת והאנשים בתור לביקורת הדרכונים הרימו גבה.
"על מה חשבת?" השבתי לה בהודעה מתגרה.
"נחשי…" היא רשמה לי ושניה אחרי זה קיבלתי הודעת תמונה.
לא הייתי צריכה לנחש כדי לדעת שבתמונה אפגוש משהו שעדיף לא להציג למשטרת הגבולות.
לא טעיתי. התמונה כללה זוג שדיים גדולים ומגורים, עם פטמות ורודות מזדקרות.
ליקקתי את שפתיי בתאווה והרגשתי איך שפתי הכוס שלי נרטבות גם הן בהדרגה.
רציתי לנחות ישר על הציצים שלה.
"וואו…"
מיהרתי לתקתק הודעת תגובה בתקווה שהחזה הענק בתמונה צולם בשידור חי.
"דונאטס לארוחת בוקר זה אחד הפייבוריטים שלי…"
כתבתי ובאותו הרגע קלטתי שחשפתי את עצמי.
בישראל השעה עכשיו היא כבר מזמן לא בוקר, יכול להיות שהסגרתי את עצמי והרסתי את ההפתעה שתכננתי עבורה במשך חודש שלם?!
חתיכת פוסטמה, קיללתי את עצמי.
"מתי קמת?!" היא השיבה לי.
"זה לא צהריים אצלכם כבר?"
"כן, כן – צהריים. אני קצת לא מפוקסת כרגע…
השדיים שלך הוציאו אותי מריכוז."
הגבתי לה מהר לפני שתבין שאני מחרטטת אותה, והוספתי אימוג'י של קריצה.
" טוב קטנה שלי, אני חייבת להתארגן לפגישת עבודה בסיטי.
אדגום אותך שוב בהמשך היום… שיהיה לך יום (ר)טוב, יפתי" – היא איחלה לי
והמשיכה לשגרת יומה.
פייייייייו.
כמעט דפקתי את הכל, חשבתי לעצמי בהקלה.
אספתי את המזוודה שלי מאזור המטען בנמל התעופה ויצאתי החוצה כדי לתפוס
מונית למלון שהזמנתי און ליין.
המשכתי להתכתב איתה לאורך היום, מתפתה כל פעם לחשוף בפניה את האמת –
שאני כאן, ממש במרחק נגיעה ממנה וכל כך קרובה אליה…
בבוקר שלמחרת התעוררתי מוקדם ושמתי פעמיי אל מידטאון מנהטן כדי לעשות שופינג הכרחי לקראת הערב.
סיבוב הקניות שלי כלל שיטוט ממושך בין מחלקות ההלבשה התחתונה היוקרתיות
של בתי הכלבו הגדולים של ניו יורק בחיפוש אחר סט מושלם של בייבידול סקסי
וחוטיני חושני.
בימים כתיקונם לא תראו אותי מפוצצת כאלו סכומי עתק על לנג'ריי.
ההלבשה תחתונה במלתחה שלי לרוב כוללת פריטים בסיסיים יחסים מכותנה או מלייקרה.
אבל הפעם החלטתי שיש הצדקה להתפנק בתחתוני תחרה חצי שקופים ומגרים – בשבילי ובשבילה.
החלק הכי מאתגר במבצע הסודי שלי היה לחזור למחרת לנמל התעופה ולמצוא דרך למנוע מצב שבו היא תתקל בי בטעות בדלפק הבורדינג של ארקיע לטיסת הערב לתל אביב.
לכן החלטתי להמתין רחוק מהשער של הטיסה שלי באולם הטיסות היוצאות.
הקפדתי להשקיף ממרחק בטוח עד שראיתי אותה ניגשת לדיילות ב – D34 וסורקת מולן את כרטיס הטיסה שלה.
היא כזו סקסית שהייתי צריכה לנשוך לעצמי את השפתיים כדי לא להסתער עליה כמו איזה פסיכית ולאנוס אותה באמצע אולם הנוסעים מול כל צוותי הקרקע של כל חברות התעופה.
בכוחות אחרונים הצלחתי להתאפק, ואחרי שהיא נכנסה ניגשתי לדלפק הקבלה גם אני ועליתי לטיסה.
אני רואה אותה מרחוק יושבת במושב שלה על טיסת ארקיע לתל אביב וכשאני מתחילה להתקרב לעברה פתאום תוקף אותי חשש קל.
הפרפרים בבטן שלי לא מרפים ואני ממש מקווה שאצליח להפתיע אותה.
בכל הפעמים ששוחחנו בשבוע האחרון היא אמרה לי כמה היתה רוצה שאהיה לצידה. אז הנה אני עכשיו…
מתכוננת להמריא איתה חזרה הביתה ובדרך – להגשים פנטזיה משותפת ששתינו מדברות עליה כבר הרבה זמן…
"גברתי, סליחה… את מוכנה להחליף איתי מושבים?"
אני שואלת וממתינה שדנה תרים את מבטה ממגזין הכרומו המבריק של חברת התעופה, ותקלוט מי עומדת מולה.
דנה והבחור הזר שיושב במושב שלידה מפנים את מבטם אליי ולרגע נראה שאיש לא מבין מה קורה.
"אומייגוד… ליאת! מה את עושה פה?!"
היא קמה במהירות ממושבה ונעמדת מולי באמצע המעבר, למורת רוחן של הדיילות. היא קופצת עליי ומחבקת אותי חזק, מתנשמת, עוד לא ממש מעכלת את נוכחותי הבלתי צפויה כאן על המטוס איתה.
אנחנו מתנשקות בתשוקה והזמן עוצר מלכת.
ברקע נדמה לי שאני שומעת מחיאות כפיים וצחקוקים של חבורת סטודנטים
אמריקאיים שיושבים בקצה הרחוק של מחלקת התיירים.
"וואו, מדהימה אחת" היא לוחשת באוזני.
"אני לא מאמינה שאני רואה אותך פנים אל פנים סוף סוף…
והטעם הזה שלך…. זה בדיוק כמו שחשבתי שתהיי." – היא אומרת לי בהתפעלות וחוזרת לנשק אותי.
"תקשיבי, את לא שפויה, כן?" היא אומרת לי משועשעת אחרי שהגבר הזר שישב במושב שלצידה הסכים לפנות לי את מקומו כדי לחסוך מעצמו את מופע התועבה הלסבי שעמד להתרחש מולו.
"מתי הספקת להגיע לפה? ואיך הצלחת לעלות על הטיסה שלי חזור?"
היא מתחקרת אותי בסקרנות בזמן שאני רוצה רק לחקור שוב את השפתיים, הלשון, והלוע שלה.
ככה יצא שאת השעה שלאחר מכן ביליתי כשאני שוטחת בפני דנה את כל מעללי במנהטן וחוטפת ממנה נזיפות על כך שלא טרחתי להכניס אותה בסוד מזימותיי כדי שנוכל לבלות קצת ביחד בזמן שאני נמצאת בניו יורק.
אבל בשניה שהאורות במחלקת התיירים של המטוס כבו והנוסעים החלו להתכסות ולהתרווח במושביהם לקראת הנמנום של טיסת הלילה, השיחה שלנו הסתיימה והעניינים החלו להמריא – תרתי משמע.
תחת שמיכת הפליז הרכה שפרשנו על ברכינו, החלו כפות ידיים לגשש ולהשלח למחוזות חדשים, ממששות וחוקרות את העור העדין והרך שמתחת לבגדים.
כשכיסי אוויר החלו להרעיד את המטוס, דנה החלה להרעיד את הגוף שלי.
לא עברו שתי דקות וכבר הייתי בעיצומה של האורגזמה הראשונה שלי לאותה טיסה. נוזלי הכוס שלי הציפו לי את התחתונים ותהיתי ביני לבין עצמי אם ללבוש את החוטיני היוקרתי שרכשתי בלמעלה ממאה דולר היתה הבחירה הנכונה.
אבל אז נזכרתי בסיבה העיקרית לבואי והודעתי לדנה:
"אני חושבת שהגיע הזמן. תפגשי אותי בפנים?"
נישקתי את האישה היפה שלצדי, שלפתי את היד שנחה בין ירכיה ומיהרתי
בדיסקרטיות לשירותים של המטוס.
המשך יבוא…
