שעת ארוחת הצהריים הגיעה ואני מתבונן על הלו"ז היומי שלי.
נראה שיש לי זמן פנוי היום עד שעות אחר הצהריים.
מעולה לי.
אני חוטף את המפתחות, הנייד והארנק מהשולחן המשרדי שלי ויוצא החוצה.
בדרך אני עוצר לשניה ליד דלפק הקבלה ומעדכן את הפקידה שאני יוצא להפסקת צהריים ואחזור למשרד מאוחר יותר.
היא כבר מכירה את התירגולת. "ולא להעביר לך שיחות.
קיבלתי" היא מצטטת את נוהל הפסקת הצהריים הקבוע.
אני עושה לה סימן של "לייק" עם היד ויוצא מהמשרד.
אני ממהר למעלית ולוחץ על הכפתור של קומת החניון, אבל מתחרט ברגע האחרון ורץ החוצה כדי לתפוס מונית.
בשעה כזו של היום זה עדיף, הדבר האחרון שאני צריך זה שמישהו שאני מכיר יזהה אותי נוסע ברכב שלי באמצע יום עבודה ל…
טוב, עוד נגיע לזה בהמשך.
הנקודה היא שבתור בעלים של חברת ענק בישראל אסור לי לקחת את הסיכון שידעו לאן אני הולך ומה אני עושה בהפסקות הצהריים שלי.
אני קצת בלחץ כשעל צג הסמארטפון שלי מופיע שמה של אשתי.
אני מסנן אותה ונותן לשיחה לעבור לתא הקולי.
נהג המונית מוריד אותי בפינת הרחוב בה ביקשתי שיעצור, הדיסקרטיות חשובה לי ואני לא לוקח סיכונים מיותרים בסיטואציה הזו.
אני משלם לו במזומן וממהר החוצה, ועושה את דרכי אל היעד הסודי שלי.
אגלי זיעה מתחילים להיקוות במורד צווארי ואני יכול להרגיש איך פרנויה קלה עוטפת אותי.
אני רואה מולי את הכניסה למקום אבל משתהה וסוקר את הרחוב מכל הכיוונים כדי לוודא שאין בסביבה אף אחד שישים לב למעשי.
כשהשטח נראה לי פנוי לחלוטין אני מזנק בתנועה חדה פנימה, טורק בטעות את דלת הכניסה.
הבחור שממתין בדלפק הכניסה מרים את ראשו בבהלה קלה אבל אז מזהה אותי ונשטף הקלה.
"מה שלומך?" הוא שואל, ואני טוחב לכף ידו המחוספסת את הסכום הקבוע.
"אפשר לעלות?" אני שואל כהרגלי.
"בטח, כרגע זה רק אתה" – הוא עונה לי.
זה לא מפריע לי, ככה אני יכול לבחור את התא המועדף עליי שהוא הכי נעים ונקי.
אני עולה במדרגות, נכנס פנימה ונועל את דלת התא אחריי.
אני לוחץ על הכפתור שמסמן שהתא תפוס וממתין בציפייה.
כעבור כמה רגעים שמרגישים כמו נצח, הדלת בתא הסמוך נפתחת ואני שומעת אותה נסגרת במכה.
האדם בתא שלידי מציץ לתוך התא שלי דרך חור ההצצה. אני מחייך אליו – הסימן המוסכם לכך שאפשר להתקדם.
מיד לאחר מכן כף ידו הגדולה והלא מוכרת נשלחת לעברי.
אני לא מהסס וטוחב בזו אחר זו את אצבעותיו לפה שלי.
אני מלקק את האצבעות הגסות באיטיות ושומע קולות של התנשפות קלה מעברו השני של התא.
הוא מושך את ידו הלחה בחזרה דרך החור, ובמקומה מופיע זרג, לא לגמרי עומד, ככה בין זקפה לרפיון.
האיבר לא גדול במיוחד וזה קצת מרתיע אותי.
אני אוהב אותם גדולים יותר, אבל היי אני כבר כאן.
אני מחליט לזרום עם הסיטואציה, מקרב את אפי אל האיבר שלו ומסניף. אוקיי, לפחות הוא מריח בסדר.
את השאר ניתן לתקן. אני טועם את ראש הפין ואז תופס אותו בכף ידי ומחדיר אותו אל פי.
הזין של האיש הזר מהתא השני, שהיה חצי רפוי עד עכשיו, הולך ומתקשה במהירות בתוך הפה שלי ומכפיל את גודלו בבת אחת.
אני מתענג על התחושה המוכרת והאהובה כל כך, של זין שסותם לי את חלל הפה עד תום.
אני מתחיל עם מציצות עדינות, שואב אותו קלות ואז מלקק את כולו לאורך גזע הפין, מלמעלה למטה ואז מרביץ ליקוק גם סביב שק האשכים שלו.
לפחות הוא מגולח שם.
בין לבין אני שולף את הזרג הרטוב מפי ומעסה אותו בתנועות נמרצות בכף ידי, נותן לרוק שלי לשמש כחומר סיכה טבעי.
אני שומע את האיש מהתא השני גונח ומתנשם בכבדות אופיינית, כשאני טוחב שוב את האיבר הזקור שלו למעמקי הלוע שלי נותן לו להגיע ממש עד הענבל, ולהיעצר לפני בית הבליעה שלי.
אני יכול לשמוע איך קצב הגניחות שלו עולה ומרגיש את הזין פועם לי על הלשון, הוא קרוב לשיא.
במהירות אני שולף את הזין שלו מבין שפתיי, לוחץ חזק על ראש הפין ואז בבת אחת בולע שוב את הזרג בשלמותו ושואב אותו בחוזקה.
תוך שניות ספורות, כלי הזין משחרר מטח של שפריצים של שפיך סמיך אל חלל פי, ואני בולע את הכל בשקיקה וממשיך עוד קצת במלאכת השאיבה עד שהוא מתרוקן ובעליו לוקח אותו בחזרה.
אני יכול לשמוע את דלת התא השני נסגרת בטריקה עדינה, לאחר שבעל הזין שהיה לפני רגע במורד גרוני רוכס את מכנסיו ויוצא מהתא.
אני שומע את צעדיו מתרחקים ומחייך לעצמי בסיפוק.
אני עומד עכשיו כמו טיל ובא לי עוד, אבל איך אומרים? דברים טובים באים למי שמחכה.
אז אני ממתין בסבלנות.
אני נותן למחשבותיי לשאת אותי למקומות אחרים כשפתאום זרג עצום מעיר אותי מהחלומות בהקיץ כשהוא מופיע מבעד לפתח של התא השני.
"ברוך הבא, גורג'ס" אני חושב לעצמי בשביעות רצון.
סוף סוף הגעת, זין מושלם שכמוך.
בדיוק באורך ובעובי שאני אוהב, חלק בלי שערה אחת ונראה יאמי ברמות אחרות. אני בקושי מצליח לעצור בעד עצמי וממהר לבלוע אותו בשלמותו.
כזה זין טעים ומגרה כבר הרבה זמן לא היה לי.
אני נותן עליו עבודה, הפעם משקיע את כל כולי במציצה, מרגיש שזו שליחות מיוחדת להביא את הכלי היפהפה הזה אל פורקנו המלא.
כשאני שומע את בעליו של הכלי המושלם מתחיל להאנק מעבר לקיר התא, אני מחייך לעצמי בסיפוק, כשהזין היפה שלו ממלא את פי, קשה כאבן על לשוני. "הגיע הזמן" – אני חושב לעצמי וממהר לשלוף ממכנסי את הזין הפרטי שלי.
עומד לי כמו טיל כשאני חושב על אפשרות לזיון עם הבחור שבתא הסמוך, מפנטז על הזין שלו שנמצא בתוך פי מפלח לי את התחת בעוצמה.
את ההצלחה העסקית שלי אני חב להיותי מולטי טאסקר חסר תקנה, וגם כאן – אני מוצא את עצמי מנצח על שני מהלכים, כשביד אחת אני אוחז בחוזקה את הזרג של הבחור מהתא השני ומערה אותו לקרבי, ובשניה מענג את עצמי כשאני מביא ביד ומשפשף במהירות את הכלי הפרטי שלי.
אני לא משחרר את אחיזת שפתיי בזין שלו, עד שהוא שופך את חמתו לתוך לועי בקול גניחה רמה.
אני גומר חזק באותו הרגע כשהזרע החם והמתוק שלו ממלא את פי ואני בולע אותו עד הטיפה האחרונה בשקיקה, ומלקק את כולו עד שהוא מצוחצח ונקי.
אני חוזר אל המשרד לאחר הפסקת הצהריים שלי, מסופק מיום העבודה הפרודוקטיבי שלי כפי שהרבה זמן לא הייתי.
"איך היתה ארוחת הצהריים שלך?" שואלת אותי בנימוס פקידת הקבלה כשאני חוצה את הלובי לכיוון חדר הישיבות.
"מזינה מאוד" אני עונה לה בחיוך של שביעות רצון.
