מאז ומעולם ראה בעצמו עזר תלמיד ישיבה ירא שמיים ושומר מצוות.
עזר היה נושא דרשות נלהבות ונאומי חוצבי להבות כנגד כל אדם שהתפלפל יתר על המידה וניסה לתת פרשנות חדשנית מדי לפסוקים.
"מסורת זו מסורת", הוא חשב בליבו ודאג להלשין לרב על כל אברך שנתפס על חם מאזין לשירת נשים או מאונן בסימטה בהיחבא, על הפירצעס שהתהלכנה במכנסיהן הצמודים בשוק מחנה יהודה.
"גוועלד" – עזר חשב לעצמו.
אלו עוד יביאוני לדבר עבירה שלא נדע מצרות.
חשב ורכס את מכנסיו, היטיב את הציצית והשטריימל וחזר לחדר להתפלל.
עזר ידע שיצר האדם רע מנעוריו ושיש לרסן אותו.
לכן כה חשוב היה לו לעזר, למנוע מן האברכים האחרים בישיבה להיחשף לדברי טומאה, שמא יהפוך לו הנגע למגיפה וימית על כל מאה שערים אסון, שלא נדע.
בימיו של עזר בישיבה הוא עשה ככל יכולתו כדי להצטיין בלימודיו, להתעמק בכל פסוק ופסוק ולהעמיד דברים על דיוקם.
אחרת, כאשר דעתו הוסחה – היה עומד איברו, מעמיד אותו במבחן.
עד שיום אחד גונבה השמועה לאזניו של עזר שיש מקום נחבא בסדום ועמורה של ישראל – הלוא היא מדינת תל אביב, ובו יכול לספק אברך את יצרו מבלי שבורא עולם יזקוף את החטא לרעתו.
עזר הודה בינו לבין עצמו כי הרעיון מסקרן אותו, וכך הוא שם פעמיו אל עיר החטאים לבדוק על מה כולם מדברים במאה שערים.
כך היה משוטט לו מדי שבת בין מוקדי הפריצות של העיר, בוחן כליות ולב של נשים בבתי מרזח אפלוליים ומיד אחרי זה חוזר לבית דודיו בבני ברק, מאונן נמרצות ומקנח בפסוקי תהילים.
עזר הרגיש בושה רבה על מעשיו, וידע שיש איסור להשחית את זרעו כך לשווא, אך הוא גם נמלך בדעתו לסלק את יצר הרע מקרבו.
הפעם הראשונה של עזר היתה בבר "השופטים" ברחוב אבן גבירול.
השם ישמור מה שהלך שם.
בנות ישראל ישבו בפריצותן עם גופיות שחשפו טפח וגם טפחיים, אך בעיקר שדיים.
הוא הצטער שאין ברשותו טוש או תרסיס צבע שיוכל לרסס על מחשופיהן כדי להסתיר מן הציבור היהודי את הטומאה.
בעודו עומד ומשקיף מבחוץ על בנות ישראל הפרוצות שישבו שם ולגמו שיכר,
ניגשו אליו זוג נשים טובות מראה והזמינו אותו למשקה. נכנס יין, יצא סוד ועזר כבר גילה שאף אחת מהן אינה בתולה.
מה שכן, שתיהן נמלכו בדעתן לראות זרג של דוס.
כך קרה שעזר שכבר שתה לשוכרה, מצא את עצמו במכוניתן כשאחת פותחת את רוכסן מכנסיו והשניה אוחזת בקרן המזבח שלו עד שגמר על ירכיו.
עזר אונן לעצמו פעמים רבות כשנזכר ברגע הזה אבל לא העז לנסות ולשחזר אותו מחשש שהשם יעניש אותו.
על גייזלעך הוא שמע לראשונה כשמצעד הגאווה ימח שמו, עמד להתרחש בירושלים בפעם הראשונה.
בתחילה, לא הבין מהו מצעד זה וסירב להאמין כי משכב זכר הוא תועבה אמיתית, שקורית כאן על אדמת ישראל.
אבל אז נזכר בכל אותם פסוקים שדנים בטומאתו של מעשה סדום והבין שיש דברים בגו'. עזר – בהיותו תלמיד ישיבה חרוץ מאין כמוהו, החליט לעשות מעשה ולגלות את פשר היצר הרע שגרם לגברים לעשות זה עם זה דברים שבינו לבינה.
"זה מוקצה" הוא השיב לעצמו בחרון אף, מבולבל לנוכח הסקרנות שפקדה אותו, אבל אז נזכר שאין חכם כבעל ניסיון, והחליט שהמטרה מקדשת את האמצעים כשמדובר בגמילה מחטאים.
אז עזר שם פעמיו אל רחובות העיר האסורה תל אביב או כפי שכינה אותה בליבו:
"תל הביב" כי כולה היתה רפש וזוהמת ביוב.
לצורכי המחקר שלו הוא הלך ורכש בהיחבא מגזין עם שני גברים עירומים על השער.
בסופרים ובחנויות הנוחות לא הצליח עזר למצוא את מבוקשו אז עזר מצא את עצמו אוזר אומץ ונכנס לאחת מחנויות השיקוצים שעל שעריהן התנוססו בגאון אותיות הלעז "XXX".
עזר כבר שמע על בתי הבושת הללו וקיווה שאיש מבני קהילתו אינו מגיע לפורקנו משיטוט במקום כזה, שלא יחשפו את דבר מעידתו, חלילה.
בתחילה, עזר חש מבוכה עזה כשנכנס לחנות הזימה וראה את שפע החוברות הצבעוניות על מדפיה.
היו שם תמונות של גברים עירומים אוחזים בתאוותם בידיהם בלי בושה.
"לא פלא שהמשיח לא בא" עזר חשב לעצמו בכעס.
אבל פתאום הוא קלט שחוץ מן הכעס שגאה בו, גם זקפתו גואה במכנסיו.
"מניין באת לי? ולמה תעמידי אותי במבחן?" הוא תהה בתסכול וזקפתו מיאנה להשיב לו.
"אפשר לעזור לך חמוד?" הוא שמע קול מאחוריו ונבהל. בדלפק של החנות, עמד בחור בערך בגילו של עזר, לבוש גופיה צמודה ומקועקע.
הבחור היה בעל שיער אדמוני מקורזל, בעל גוף בנוי לתלפיות, ועזר חשב לעצמו בתמיהה "אז ככה דויד המלך נראה".
עזר נותר פעור פה אל מול נזר הבריאה שלפניו, ולא הצליח להוציא מילה מפיו.
"וולקאם בייבי" – דויד המלך אמר.
"אני רואה שאתה קצת חדש פה אבל תרגיש בנוח.
כל ישראל אחים, כן?" הוסיף בקריצה. המוכר החתיך ראה שעזר לו מצליח לעקוב אז הוא הסביר "אם אתה לא בטוח מה אתה מחפש, אשמח לענות לך על כל שאלה".
לבסוף עזר אזר אומץ ושאל בקול: "יש לכם גייז בתל אביב?" דויד המלך התפקע מצחוק עתיר שיניים צחורות ואז ענה בחמימות:
"בוא איתי לקבלת שבת ביום שישי הקרוב ותגלה…"
דויד המלך סיפר לעזר שיש לו הרבה חברים נחמדים וחלקם אפילו חוזרים בשאלה.
הוא הבטיח לו שיעזרו לו להרגיש בבית ושהוא ידאג שאף אחד מהם לא יגרום לו למבוכה.
כך קרה שביום שישי אחר הצהריים עזר מצא את עצמו מתרחץ, מתעטף בתפילין ואז פושט את בגדי הישיבה שלו ועוטה על עצמו בגדים של חילונים.
זה היה התנאי היחיד של דויד המלך – "ברומא, התנהג כרומאי" – הוא אמר בחיוך מסנוור "ובתל אביב… טוב, נא להתנהג בהתאם".
כך דויד אמר ועזר לא הבין דבר אבל החליט לזרום למען המחקר הקטן שלו.
עזר התגנב החוצה מדירת דודיו כשהוא עוטה על עצמו חולצת טריקו שחורה והדוקה בגזרה שבגללה עלול היה בית המקדש להיחרב בשנית, אם היה קיים.
את מכנסי האברך שלו החליפו מכנסי ג'ינס צמודים ומבליטי עכוזים ואת פיאותיו הסתיר כמיטב יכולתו תחת כובע חילוני שדויד המלך הבטיח לו שהוא "במודה".
בניגוד למנהגו בימות חול, עזר הרשה לעצמו להגניב מבט אל גופו במראה לפני שהתגנב החוצה מהדירה, והודה בינו לבין עצמו שהוא טוב מראה ואפילו יפה תואר בבגדי הפריצות שעטה.
את אחיו היהודים פגש מול בית הכנסת הגדול באלנבי, אבל מהר מאוד הבין שהם הולכים למקום שונה בתכלית במהותו כשדויד המלך (בשמו האמיתי: דין) בירך אותו לשלום ואז טפח לו על ישבנו.
"שמע ישראל" – עזר חשב, מגורה ומוטרד כאחד, אך לא הספיק לעשות סדר בשצף השאלות בראשו כי כעבור דקותיים דין וחבריו כבר הכניסו אותו למועדון רועש ומלא בבחורים חצי עירומים.
המשך יבוא…
